בין המצרים ותשעה באב: המנהגים, המשמעות והדרכים לציין את ימי האבל

באמצע הקיץ הישראלי, כשבתי הספר כבר סגורים והחופים מלאים, מתחילה בלוח העברי תקופה שונה לגמרי באופייה. שלושת השבועות, הנקראים גם בין המצרים, נמשכים מצום שבעה עשר בתמוז ועד תשעה באב, ונחשבים לתקופת האבל הלאומית של העם היהודי. בזמן הזה מציינים את חורבן בית המקדש הראשון והשני, ואסונות נוספים שפקדו את העם לאורך ההיסטוריה. גם מי שאינו שומר מצוות פוגש את התקופה הזאת, בהחלטות של מוסדות, במוזיקה ברדיו ובאווירה המיוחדת של ליל תשעה באב.

מאיפה מתחילים: שבעה עשר בתמוז

צום שבעה עשר בתמוז מציין, לפי המסורת, את היום שבו הובקעו חומות ירושלים לפני חורבן בית המקדש השני. המשנה מונה חמישה אסונות שקרו ביום זה, בהם שבירת לוחות הברית על ידי משה. זהו צום קל, שמתחיל עם עלות השחר ומסתיים בצאת הכוכבים, וממנו מתחילים שלושת השבועות.

השם בין המצרים לקוח מפסוק במגילת איכה, ומתאר את המצוקה והלחץ של התקופה. במהלך שלושת השבועות נוהגים מנהגי אבלות מסוימים, ההולכים ומתחזקים ככל שמתקרבים לתשעה באב. מטרתם לייצר תחושה של צער וזיכרון, ולעורר מחשבה על מה שאבד ועל מה שעוד אפשר לתקן.

מנהגי שלושת השבועות

במהלך שלושת השבועות נוהגים להימנע מחתונות ומשמחות גדולות, ולכן אולמות האירועים בישראל שקטים יחסית בתקופה זו. רבים נמנעים גם מהאזנה למוזיקה, ובעיקר למוזיקה שמחה ולהופעות. יש הנמנעים מתספורת ומגילוח, ויש הנמנעים מלברך שהחיינו על פרי חדש או בגד חדש.

המנהגים משתנים בין העדות. בקהילות אשכנזיות נוהגים בחלק מהאיסורים לאורך כל שלושת השבועות, ואילו בקהילות ספרדיות רבות מתחילים בחלקם רק משבוע שחל בו תשעה באב. מי שרוצה לדעת מה בדיוק נוהגים במשפחתו או בקהילתו, כדאי שיתייעץ עם רב הקהילה, שיוכל להסביר את המנהגים לפרטיהם.

תשעת הימים

מראש חודש אב ועד תשעה באב מתחילה תקופה הנקראת תשעת הימים, ובה מנהגי האבלות מתחזקים. לפי המשנה, משנכנס אב ממעטים בשמחה. בתקופה זו נוהגים רבים להימנע מאכילת בשר ומשתיית יין, למעט בשבת ובסעודות מצווה כמו ברית מילה או סיום מסכת.

עוד נוהגים להימנע מכיבוס בגדים ומלבישת בגדים מכובסים, מרחצה של תענוג ומשיפוצים ובנייה של נוי בבית. גם כאן יש הבדלים בין העדות ובין הקהילות, וכן התחשבות בצרכים מיוחדים, למשל של ילדים קטנים, חולים או נשים לאחר לידה. ההלכה מכירה במצבים כאלה ומאפשרת הקלות שונות.

תשעה באב: היום עצמו

תשעה באב הוא היום העצוב ביותר בלוח השנה היהודי. לפי המסורת, ביום זה חרבו שני בתי המקדש, ובו התרחשו אסונות נוספים לאורך הדורות. זהו צום מלא, שמתחיל בשקיעה ומסתיים בצאת הכוכבים למחרת, כמו ביום הכיפורים. כאשר התאריך חל בשבת, הצום נדחה ליום ראשון.

ביום זה נאסרים אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת נעלי עור ותשמיש המיטה. בבתי הכנסת יושבים על הרצפה או על כיסאות נמוכים, האורות מעומעמים, וקוראים את מגילת איכה בניגון מיוחד ונוגה. בבוקר אומרים קינות, פיוטים המתארים את החורבן ואת הגלות. רבים נוהגים להגיע לכותל המערבי בליל תשעה באב, ואלפי אנשים יושבים ברחבה וקוראים יחד את המגילה. בהקשר הבריאותי, מי שסובל ממחלה, אישה בהריון או מניקה, או מי שנוטל תרופות באופן קבוע, צריכים להתייעץ עם רופא ועם רב לפני הצום.

המשמעות בימינו

במדינת ישראל, כשירושלים בנויה ופורחת, יש מי ששואלים מה משמעות האבל על החורבן. התשובות מגוונות. יש הרואים בתשעה באב יום זיכרון לאומי לכל האסונות שפקדו את העם. יש המדגישים את המסורת לפיה הבית השני חרב בגלל שנאת חינם, ומנצלים את היום לחשבון נפש על היחסים בתוך החברה הישראלית.

בשנים האחרונות התפתחו בישראל אירועים רבים סביב תשעה באב שאינם רק דתיים: מפגשי שיח בין קבוצות שונות בחברה, הרצאות על אחדות וסובלנות, וסיורים בירושלים העתיקה. כך היום הזה הופך גם להזדמנות לחשוב על מה שמחבר בין חלקי העם. הנה כמה דרכים לציין את היום גם למי שאינו צם:

• השתתפות בקריאת מגילת איכה בבית כנסת או ברחבת הכותל
• הצטרפות למפגש שיח או להרצאה בנושא אחדות
• סיור היסטורי בירושלים בעקבות ימי הבית השני
• הקדשת זמן ללימוד או לשיחה משפחתית על המשמעות

אחרי תשעה באב

מיד לאחר תשעה באב מתחילה תקופה הפוכה באופייה. השבת שאחרי נקראת שבת נחמו, על שם ההפטרה מספר ישעיהו, ובה מתחילות שבע הפטרות הנחמה שמובילות עד ראש השנה. גם ט״ו באב, שחל שישה ימים לאחר מכן, נחשב ליום שמחה ואהבה עוד מימי בית המקדש.

המעבר החד הזה מאבל לשמחה מבטא רעיון עמוק במסורת היהודית: הצער אינו סוף הדרך, אלא שלב שאחריו באה נחמה ותקווה. גם בעיני מי שאינם דתיים, יש בזה מסר אנושי ונוגע ללב.

גם בלוח הזמנים של המדינה ניכרת התקופה. בערב תשעה באב סגורים מקומות בילוי ובתי אוכל רבים על פי חוק, ושידורי הטלוויזיה והרדיו משתנים ומקדישים מקום לתכנים הקשורים ליום. כך, גם מי שאינו צם פוגש את האווירה המיוחדת של היום.

לסיכום, שלושת השבועות ותשעה באב הם תקופה של זיכרון, אבל וחשבון נפש. המנהגים המגוונים, מהימנעות משמחות ועד הצום וקריאת איכה, נועדו לעורר מחשבה על העבר ועל ההווה. כל אחד, בהתאם לאמונתו ולמנהגיו, יכול למצוא בתקופה הזו משמעות, ולהפוך אותה להזדמנות לחיבור ולתיקון.